סתימת פיות באקדמיה
רב שיח. כמובטח התקיימה מריבה ואף כולם דיברו בו זמנית.
המהומה המשעשעת-טראגית בקישור הבא:
https://www.youtube.com/watch?v=17FXIUQrKnQ
(העברתי את הפוסט מבלוג אחר. משום מה הבלוג הזה הופך לי בחלק מהמקרים את הניקוד =/ אנסה בהמשך למצוא איך מסדרים את זה. כמו כן מצטער על איכות התמונות. הבלוג הקודם עיוות אותן וזה מה שנשמר)
בכנס/ כנס פוליטי באצטלה אקדמית/ אינדוקטרינציה/ הזיה/ בזיון שנערך בתאריך ה 21.8.2018 באוניברסיטת תל אביב תחת השם ״איך לחשוב על חוק הלאום?״ היו הרבה מחיאות כפיים.
הגעתי לכנס קצת באיחור. שמעתי שבעה דוברים מתוך עשרה. כל הדוברים היו חד צדדיים. כיבדתי את כל אחד ואחד מהדוברים ומחאתי כפיים נמרצות לכל אחד ואחד מהדוברים (למעט אחד) לפני שהוא עלה אל הבמה ולאחר שהוא ירד מהבמה, אף אם לדעתי שמעתי דברים לא נכונים ואף קשים לעתים. אדגיש: לא הוצאתי צל של הגה עד שאחרון הדוברים סיים את דבריו.
היה דובר אחד שמחיאות הכפיים הרועמות שהוא קיבל מכל באי הכנס, רעמו כרעמים ביום חורף אכזרי מעל קולם של מחיאות הכפיים שקיבלו שאר הדוברים. לאותו דובר קוראים פרופ׳ גלילי שחר. לדידו, דעתם של תומכי חוק הלאום היא ״דעת רשעים״. אלו הן רק חלק מהמילים שאותן הוא שזר בקול נרגש בנאומו הסוער כנגד החוק ותומכיו. ארצה גם לציין אותו לטובה. מדובר על אדם כנה וזכותו הייתה לומר את מה שהוא אמר. הוא בסך הכל ביטא בדיוק רב,כנות ואומץ את הרגשות והמחשבות של היושבים באולם וכתוצאה שומעיו הרעידו את האולם. קיללתי אותו גם קצת בחזרה. אני מאוד מקווה שהרושם הראשוני שלנו אחד על השני הוא מוטעה ושנוכל עוד לשנות אותו. אני אישית מעדיף להתדיין עם אנשים כנים כמוהו. להתדיין ולנסות ולגבור על דעתם הכנה כחלק מהמאבק בשוק הרעיונות הפלורליסטי, פלורליזם שלא התקיים בכנס הזה. ״אינטלקטואלים״.
מנחה יקרה שחטפה עליי קריזה, לא נתנה לי לדבר והבטיחה שתטפל בי בעזרת כל מיני וועדות. התעצבנת, הבנתי. הרגשת ש״פוצצו״ (אתם פוצצתם אותו) לך את הכנס עליו עמלת רבות ושבכך שבקשתי 10 דקות זכות דיבור (זה אפילו לא מגיע למינימום הדרוש בכדי להעביר נקודה, לנסות לתת קונטרה לעשרה דוברים שהציגו עמדה הפוכה וטענות כלפיי אנשים כמוני. אז הכנס היה נמשך כמה דקות מעבר למתוכנן והיה מכיל גם דעה נגדית שסטודנט רצה להביע- איזו טרגדיה! ) הרסתי לך את לוח הזמנים.
מנחה יקרה, אני מבין אותך ומתנצל. בפעם הבאה אם ארצה לעלות לבמה באירוע שאת מארגנת אשלח לך את בקשתי במייל מראש.
אבקש גם שהמודעות על האינדוקטרינציות העתידיות, כמו אלו שפרסמת על כל קיר פנוי ושהזמינו לכנס מטעם אוניברסיטת תל אביב (עם הלוגו של האוניברסיטה, ולא מטעם איזה ארגון פרטי) את כלל הסטודנטים מכל הסוגים - יציינו שאין כניסה לרשעים.
פרופ׳ ליאו קורי, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב- לא הגעת לכנס. יחד עם זאת, העברת את דבריך לבאי הכנס דרך אדם אחר. דבריך נאמרו בסוף הכנס. בדבריך שנאמרו אלינו, הנוכחים באולם, נוכחנו לדעת שהינך בטוח שבכנס נשמעו ״דעות מסוגים רבים״ ו״עמדות רחוקות אחת מהשנייה״. מתבאס לצער אותך, אבל זה לא קרה. בנוסף, הניסיון שלי להגשים את משאלותייך (ועוד אחרי שציינתי את מילותייך אלה)- הוכשל.
כמו כן, בדברייך שנאמרו בסוף הכנס לגלגת על הבוז שחלקים נרחבים מהציבור רוחשים כלפי ״דיון אקדמי בעל ערך״. יש לי הרגשה שלא היית משמיע את המילים האלה אם היית נוכח בכנס.
בנוסף, בדבריך ציינת שהכנס עוסק בשאלה מטרידה וחשובה שהיוותה את כותרת הכנס: ״איך לחשוב על חוק הלאום״. אני ואדוני ממש מתואמים בנושא הזה. גם אני חושב שזו שאלה וכותרת מאוד מטרידה: ״איך לחשוב על חוק הלאום״. מטרידה באופן כללי ומטרידה במיוחד כשהיא נשאלת באוניברסיטה בכנס חד צדדי. משום מה יש לי הרגשה שתחושת האי הנוחות הנוגעת למילים הללו שאני מרגיש היא אולי מסוג שונה מזו שבאי הכנס הרגישו. פשוט אנחנו כנראה מדברים בשתי שפות שונות לחלוטין. אני מקווה שאולי במרומי האולימפוס הנאור יש לכם גוגל טרנסלייט או משהו כזה שמתמחה בתרגום השפה של פשוטי העם. אולי תנסו להשתמש בו בפעם הבאה ולא תחזרו על הפאדיחות שהיו פה.
עבד אבו שחאדה- היחיד מכל הדוברים ובכלל היחיד מכל האולם שבא לדבר איתי לאחר הבלגן, נוסף לעוד בחור שאני לא יודע את שמו שהיה היחיד שנשאר לשבת במקומו מכל האולם. סליחה, ניגשו אליי עוד כמה אנשים. אתם הייתם היחידים שלא קיללו, לא היו עצבניים, ולא סיפרו לי איך הם הולכים להתנקם בי. בנוסף, רציתם לשמוע באופן רגוע גם את הצד שלי. אהבתי גם את הדברים שנשאת. דברים פשוטים, כנים ומועילים. מה שרשום פה לא קשור אלייך בשום צורה.
אם כבר ציון לטובה, אני דווקא רוצה לציין לטובה תכונה איכותית שביטאה את עצמה אצל כמעט כל מי שפנה אליי אישית אחרי המהומה שהוא לא עבד אבו שחאדה והבחור שאת שמו איני מכיר. שמעו חברים אתם יודעים לגדף חבל על הזמן. נשבע שהייתי בטוח שאין מצב שחבורה של מלומדים מבוגרים שבאה לכנס באוניברסיטה יכולה לפתוח פה יותר טוב מסטודנט צעיר. פשוט הצלחתם לבלבל אותי עם סדרות מילים שאף פעם לא שמעתי, ושגם עכשיו קשה לי לזכור. מודה. ניצחתם. מה זה, תרגומים של קללות מיידיש שנשכחו? תשמעו, אני אומר לכם בביטחון מוחלט: תאגדו אותן לספר ותזכו סוףסוף באהבה מפשוטי העם.
עכשיו לחלק ההכי הזוי של הערב. הדובדבן שבקצפת שרק בשבילו היה כדאי לי להגיע:
הפרצוף תחת שכנראה הסניף אבקת אומץ לפני הכנס (אם הוא יתנצל - אסיר את פרצוף התחת שלו מהבלוג). עד שחשבתי שכבר שמעתי הכל, גיליתי שההלם החיובי שקבלתי הוא רק הקצפת. פתאום שמתי לב שהתיק שלי, שהשארתי אותו ליד הכיסא שלידו ישבתי במהלך הכנס, ושבו נמצאו הפלאפון, הארנק והמחשב הנייד שלי - חסר. חיפשתי וחיפשתי ללא הועיל. כבר התחלתי לדמיין איזה פדיחה זה ללכת ולנסות לשכנע שוטרים שאני חושד שאיזה מלומד "שדד" אותי באיזה כנס מעפן באוניברסיטה כנקמה על זה שניסיתי להביע עמדה. פתאום, לאחר שכבר כמעט התייאשתי מהחיפושים והתשאולים והייתי בדרכי להגיש תלונה- איזה פרצוף תחת התנפל עליי מטווח אפס בצווחות תוך כדי שהגוף שלו מפיק טיקים ורעידות שבחיים לא ראיתי. דומות לצווחותיו שמעתי עד אותו יום רק בסרטי אימה. נבהלתי נורא, חששתי שיכול להיות שהפרט שמשתולל מולי לא מחוסן. בקיצור הפרצוף תחת הלך והוציא את התיק שלי מאחורי איזו דלת וזרק אותו לעברי. לכל הדאגנים- למקבוק ולי שלום. כנראה פרצוף תחת היה ביותר מדי כנסים שמציגים רק דעה מסויימת והחליט לפעול נגד הרשעים/ תומכי רצח ראשי ממשלה (בהמשך).
partsuf tahat:
ההזויה הזאת וההזויה שמתחתיה (בנוסף להזויות ד״ר תגריד יחיא יונס וד״ר יעל שטרנהל), במקום לפחות לשבת בשקט (או עדיף להתנצל או להודות בהזיה שהלכה פה) העידו נגדי ב״כתב תביעה״ לבית הדין המשמעתי של האוניברסיטה שבעקבותו קבלתי נזיפה וסטטוס של ״על תנאי״ למשך שנתיים. לכל האהבלים ההזויים פה כמובן שלא עשו כלום.
ציוץ של מנחת ומארגנת האינדוקטרינציה
גאונות והגיון מפי אחת מהדוברות בכנס שהיא במקרה ראש בית הספר למשפטים במכללה האקדמית ספיר, ומרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב (לשעבר) שכנראה אבקת אומץ לא מספיק חזקה בשבילה אז היא החליטה להסניף דבק.
״שלטונות עריצים שונאים מחשבה חופשית וביקורת״. אני מזכיר לכם שהמטורללת הזאת התלוננה עליי והעמידו אותי בעקבות זה לדין משמעתי. עוד מומחית לחופש ביטוי כמו הדוגמא לעיל. האם שר החינוך צדק? יופי תירוש או יופי 40%?
הגיגים מפי ראש בית הספר להיסטוריה, פרופ׳ אביעד קליינברג, שעלה ראשון להוריד אותי בכוח.
מתוך הכתבה בוואלה: ״7 החטאים הישראלים על פי אביעד קליינברג״. שוב סליחה על איכות התמונה (בגלל הבלוג).
כמה ימים קודם לכן ב 15 באוקטובר היה גם כן כנס על חוק הלאום. שם הכנס היה: ״ חוק הלאום- בעד או נגד?״
אני אישית לא בהכרח בעד חוק הלאום. פשוט נגד דיונים הזויים שכאלה. לדעתי יש צורך לעגן באופן מוחלט את זכויותיו של המיעוט היהודי במזרח התיכון, אך יש לעשות את זה בעזרת מושג שונה מ״חוק הלאום״.
דמוקרטיה? מדינה יהודית ודמוקרטית? אתנוקרטיה? דמוקרטיה מתגוננת? לא. מיעוט בתוך מיעוט! בהמשך אתייחס בפירוט לנושא ה״מיעוט בתוך מיעוט״ שהוא לדעתי המצב במדינת ישראל. מצב נוכחי קיים שדורש הגדרה חדשה ופרגמטית של היחסים בין המיעוט היהודי במזרח התיכון לבין המיעוט הערבי במדינת ישראל אף אם אין היא לחלוטין דמוקרטית/שוויונית/ליברלית.
בני מיעוטים הם היהודים הישראלים לא הערבים/פלסטינאים הישראלים/ בעלי ת.ז כחולה.
לעניות דעתי יש לשאוף למיטב שהוכיח את עצמו בעולם (נכון להיום התרבות המערבית ודמוקרטיה ליברלית, עם התאמה לתרבות המקומית וההיסטורית ולקיחת המיטב ממנה ואף מתרבויות נוספות בעולם) אך לא באופן ״אדוק ודתי״, אלא בהתאם למגבלות הקיימות בשטח. במקרה שלנו: מיעוט יהודי במזרח התיכון ומיעוט ערבי במדינת ישראל.
אתייחס גם למה שאתם רואים כאן בתמונות (מתוך פייסבוק):
יחיא עיאש- מהנדס של מטעני חבלה לפיגועי התאבדות.
כאן למעלה זה מקרה שאני אישית עד לו ופרסמתי אותו על פליירים בעת לימודיי באוני׳ תל אביב. יש את גם זה אצל משטרת ישראל מכיוון שנוצרה נוצרה קטטה כתוצאה מחלוקת הפליירים שבעקבותיה נחקרתי במשטרה.
Reem el saleh ,בנוסף
אני אישית לא בהכרח בעד חוק הלאום. פשוט נגד דיונים הזויים שכאלה. לדעתי יש צורך לעגן באופן מוחלט את זכויותיו של המיעוט היהודי במזרח התיכון, אך יש לעשות את זה בעזרת מושג שונה מ״חוק הלאום״.
דמוקרטיה? מדינה יהודית ודמוקרטית? אתנוקרטיה? דמוקרטיה מתגוננת? לא. מיעוט בתוך מיעוט !
ניתן לראות את ביל מאהר מראיין את בנימין נתניהו. ב2:42 ביל מאהר שואל את נתניהו מה יקרה אם הערבים יהיו 51 אחוז מהאוכלוסייה בישראל. נתניהו כאילו עונה וזוכה למחיאות כפיים, אך התשובה שלו מתחמקת ולא עונה על השאלה כלל וכלל.
אנסה להציג דרך להתמודד עם דילמה זו ואף עם מסמכי החזון הערבים שמהווים נסיון לעצב את החזון של המיעוט הערבי במדינת ישראל:
• החזון העתידי לערבים הפלסטינים בישראל - פורסם בדצמבר 2006 מטעם הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל.
• חוקה שוויונית לכול - פורסמה בנובמבר 2006 מטעם מרכז מוֹסַאוַוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל.
• החוקה הדמוקרטית - פורסמה במארס 2007 מטעם עַדַאלַה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל.
• אמנת חיפה - פורסמה במאי 2007 מטעם מַדַא אל-כרמל - המרכז הערבי למחקר חברתי יישומי בחיפה.
הם נוגעים בהרבה נקודות, אך אם לנסות להציג בשורה אחת את הרעיון המרכזי שלהם:
ישראל היא לא דמוקרטיה אמיתית עבור המיעוט הערבי בישראל ושהערבים בישראל לא זוכים לשוויון אמיתי.
כתוצאה, עולה מהם דרישה לשוויון מלא בין הקבוצה היהודית לזו הערבית וזאת ע״י הפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה דמוקרטית ליברלית מלאה. כמה דוגמאות הן: ביטול חוק השבות המקנה יתרון ליהודים ומפלה את המיעוט הערבי, זכות שיבה לפליטים הפלסטינים ושינוי סמלי המדינה.
לדעתי, חלק מטענותיהם נכונות ומוצדקות וחלק אחר באופן חלקי. בנוסף, לדעתי, חלק נוסף מטענותיהם בטל בשישים בהשוואה לטענות היהודיות המקבילות, ואף כוונות זדון נסתרות וחמורות מאוד כלפי היהודים עומדות מאחוריהן. אני חושב שמנסחי הטענות המסוכנות הללו יודעים בדיוק איזה סיכון חמור הן טומנות ליהודים. בנוסף, לדעתי, חלק נוסף מטענותיהם שגוי.
*החלק הזה בשיפור מתמיד. כל פעם שארחיב את הידע שלי בנושאים הרלוונטיים (שיטות משטר, מזרח תיכון, ציונות וכד׳)
ואמצא משהו רלוונטי אעדכן חלק זה. אם יש לכם ידע נוסף, תגובות, תיקונים לשגיאות, שיפורים, הערות, רעיונות שונים לחלוטין שיכולים להוות תגובה הולמת לשאלה שנתניהו לא הצליח לענות עליה, ולמסמכי החזון הערביים לעיל מוזמנים להגיב.
יכולים להיות פתרונות מגוונים ושונים לשאלה שנתניהו לא הצליח לענות עליה ולמסמכי החזון הערביים. לדעתי עקרון ה״מיעוט בתוך מיעוט״ שיוצג בהמשך תורם להבנת המצב העכשווי במדינת ישראל ועשוי לתרום לפתרונות אלו שיכולים להיות שונים לחלוטין מההצעות בכתוב.
להדגשה, בני מיעוטים הם היהודים הישראלים לא הערבים/פלסטינאים הישראלים/ בעלי ת.ז כחולה.
עקב הנטייה של היהודים (ובמיוחד של החלק שמקורב יותר לשלטון ולאליטות השונות) בישראל למערב (של רובם, ולעניות דעתי, כדאי והגיוני לכל צאצאי היהודים שהתאספו ממקומות רבים, ובכלל לכולם, לקחת את המיטב מהמערב, ואת המיטב שהוכיח, מוכיח ויוכיח את עצמו במציאות מכל התרבויות, כולל התרבות היהודית כמובן, אך עם התאמה למציאות המקומית באזורנו. יש כאלה שמתייחסים למושגים כדוגמת ״ליברליזם״ ו״שוויון״ [לא בהכרח מלא. שוויון בהזדמנויות אך לא בתוצאה למשל, שוויון אזרחי וכו׳] ו״דמוקרטיה״ [ערכים, מושגים ושיטות משטר שאין ספק שהוכיחו את עצמם במציאות במקומות שונים ובעיקר במערב], כאל תורה מסיני, תורה טוטליטרית, שמי שלא מסכים איתה ב100% פשוט לא גילה עדיין את האמת. זאת אף אם המצב במציאות לא מאפשר יישום מלא של מושגים/ערכים כדוגמת אלו. כמו כן, התייחסות כאל ״תורה מסיני״ וכאל ״תורה טוטליטרית״ לערכים/מושגים דוגמת אלו ונוספים, מהמיטב שהוכיחו את עצמם נכון לעכשיו במערב, מנוונת את החשיבה ואף פוגעת בחופש הביטוי, ומונעת שדרוג של מושגים אלו ואימוץ אלטרנטיבות מועילות, בין אם בנפרד ובין אם במשולב, שקיימות היום בתרבויות אחרות או שיופיעו בעתיד) ושאיפתם לדמוקרטיה ליברלית (שלא ניתן לממשה במלואה עקב המציאות המקומית באזורנו, על מגבלותיה בשטח, כפי שיוסבר בהמשך) לא ניתן לקרוא לישראל אתנוקרטיה. מנגד, גם ההגדרה של ישראל כדמוקרטיה מתגוננת לא מתאימה, שכן ערבים רבים מרגישים ובצדק שתיאור השלטון שתחתיו הם חיים כדמוקרטיה הוא שגוי. שוויון זכויות אישי אך לא קבוצתי מהווה שקר ופרדוקס שכן אי השוויון הקבוצתי זולג לעבר השוויון האישי. זאת במיוחד על רקע העובדה שרבים מהערבים חיו כאן תקופה רציפה מסוימת, בין אם קצרה מאוד, או ארוכה מאוד, לפני מרבית היהודים בישראל. למשל, הידיעה של הערבים שהיהודים לא ייתנו להם לשלוט במערכות השלטון ולשלוט על היהודים אף אם הם יהיו רוב בתיאוריה (או שזה יגרום לסכסוך), גורמת לתחושה של קשירת הידיים אצל הערבים ולהתייחסות למושג ״דמוקרטיה״ כאל בדיחה. דוגמא קלאסית נוספת לצביעות ולזיוף שהערבים רואים ב״דמוקרטיה״ הישראלית, היא חוסר היכולת של ערביי ישראל להתאחד בישראל עם אנשים שאיתם יש להם קשרי דם ממחנות הפליטים הפלסטיניים בלבנון למשל (אנשים שחיו בשטח מדינת ישראל, רבים מהם באופן רציף, בין אם לזמן קצר או ארוך לפני רוב היהודים בישראל) בעוד שיהודים יכולים, בעזרת חוק השבות, להתאחד עם קרוביהם מצרפת. לדעתי ההגדרה המתאימה למצב בישראל היא ״מיעוט בתוך מיעוט״. בהרחבה, משהו בסגנון של: ״מיעוט בתוך מיעוט מתגונן (המיעוט היהודי הוא המיעוט המתגונן)״ השואף לדמוקרטיה ליברלית (צורת משטר שהוכיחה את עצמה במציאות ביחס לאחרות) שאותה לא ניתן לממש במלואה ,לפחות בעתיד הקרוב, עקב מגבלות בשטח (היותו של המיעוט היהודי מיעוט בשכונה המסוכנת שנקראת המזרח התיכון, כאשר המיעוט הערבי שבתוכו מהווה חלק מהרוב המוחלט במזרח התיכון מבחינה אתנית, לשונית, תרבותית ודתית). לא ניתן לקרוא למצב כדוגמת ״מיעוט בתוך מיעוט״, של זכויות אישיות שוות אך לא זכויות קבוצתיות שוות, דמוקרטיה (אפשר לטעון שיש כמה סוגים ורמות של דמוקרטיה אך מבחינת הערבים זה שקר ובצדק. אפשר לקרוא למצב שכזה דמוקרטיה במדינה כשוודיה שבה יש מיעוט ערבי. אין זה המצב בישראל מפני שכפי שנרשם לעיל, רבים מהערבים חיו כאן באופן רציף תקופה מסוימת, בין אם קצרה מאוד בחלק מהמקרים, או ארוכה מאוד בחלק אחר, לפני רוב היהודים בישראל. אמנם קיימות גם מדינות כדוגמת ארה״ב שבה יש מיעוט אינדיאני ילידי ולמרות זאת ארה״ב היא דמוקרטיה. מנגד, בארה״ב אין קבוצה אחידה של אמריקאים אל מול האוכלוסייה האינדיאנית, שלה זכויות קבוצתיות שאין לקבוצה האינדיאנית. מצד אחר, חשוב גם להדגיש בשביל טיעונים בהמשך הכתוב, שהאוכלוסיה האינדיאנית לא מהווה שום איום, פיזי או תרבותי כלפי הרוב האמריקאי הלא אינדיאני. בנוסף, האוכלוסיה האינדיאנית לא מהווה את הרוב המשמעותי באוכלוסיה ובשטח באזור של ארה״ב ביחס לקבוצה הלא אינדיאנית בארה"ב. יתר על כן, היהודים בישראל בדומה לאינדיאנים יכולים לטעון לזכויות ילידיות אתניות, דתיות ותרבותיות ולנוכחות קבועה בארץ ישראל. זאת אף אם רוב היהודים לא נמצאו בארץ ישראל באופן רציף לפני רבים מהערבים ואף אם אולי לחלקם אין קשר גנטי עם עם ישראל הקדום. דוגמאות אלה של שוודיה וארה״ב לעיל נועדו בסך הכל להדגים מדוע מדינות אחרות שבהן יש מיעוטים, ואף ילידים, יכולות להקרא דמוקרטיות, בעוד ישראל לא. מצד אחר, הדוגמא המשווה של ארה״ב נועדה גם בכדי להניח בסיס לטיעונים בהמשך הכתוב, שיציגו מדוע זה בסדר והגיוני שבישראל אין דמוקרטיה עקב התנאים בשטח). אך מבחינת היישום בשטח המצב הזה קרוב מאוד מאוד לדמוקרטיה ומתנהל מבחינה מעשית באופן מקורב לדמוקרטיה לאומית שקיים בה מיעוט. למיעוט הערבי יש את כל הזכויות האישיות בשווה למיעוט היהודי (בתיאוריה. במציאות, מצבם כמיעוט בישראל דורש שינוי משמעותי כפי שיוסבר בהמשך), למעט זכות קבוצתית השווה לזו של המיעוט היהודי (יש להם זכויות קבוצתיות מסויימות, כמו למשל מערכת חינוך נפרדת השומרת על שפתם) שתוביל לסיכון המיעוט היהודי. על העולם והערבים לקבל את ההגיון הפשוט בפחדם של היהודים שהם מיעוט במזרח התיכון המסוכן, להפוך למיעוט במזרח התיכון שלא שולט בלעדית בריבונותו ובגורלו. זאת במיוחד על רקע ההיסטוריה של המיעוט היהודי הנרדף שעבר רצח עם ורדיפות רבות. בנוגע למי מהעולם ומהערבים שלא יקבלו הגיון פשוט זה- חבל להם. היהודים סבלו מחלקם ומאחרים מספיק במהלך ההיסטוריה ולא מתכוונים לסכן את קיומם הפיזי. בנוסף, יכולתם של היהודים לשלוט בריבונותם וגורלם, מסייעת לשימורו של מארג אתנו-דתי-תרבותי מגוון וייחודי שמהווה מיעוט באזורו בפרט ובעולם בכלל. כמו כן, אני סבור שהרוב מוחלט של המיעוט היהודי במזרח התיכון נכון להווה לא מעונין ב״מדינת כל אזרחיה״ הן מפני שהוא רוצה לשמור על תרבותו/זהותו המגוונת והייחודית (כולל החילונים) והן מפני הפחד מסכנה פיזית ושיש לכבד רצון זה. יתר על כן, לדעתי הכרזה על ״מדינת כל אזרחיה״ לא תשנה את העובדה שאצל אנשים קיימות זהויות, תרבויות ואורח חיים שלא ישתנו פשוט כי כפו עליהן הכרזה מלמעלה (למשל, מוסלמיות דתיות לא יתחילו להתחתן עם יהודים כי קבעו מלמעלה שהן חיות במדינה דמוקרטית ליברלית מלאה עם שוויון מלא ודי בוודאות לא יתרחש ערבוב משמעותי בין המיעוט היהודי לערבי בעתיד הקרוב וה״בינוני״ ואולי אף לא הרחוק אם כי לא ניתן לדעת). בנוסף, ״מדינת כל אזרחיה״ אמיתית בעצם תמוסס את הייחודיות והריבונות של אחת מקבוצות המיעוט ההיסטוריות שנרדפו ביותר- היהודים (ושמהווה קבוצת מיעוט במזרח התיכון בהווה), בעוד שלקבוצה הלאומית-דתית-תרבותית השנייה- הערבים המוסלמים בעיקר, יישארו הרבה מדינות שנותנות ביטוי לייחודיות שלהם.
בנוסף, אסור לשכוח שעל המיעוט היהודי במזרח התיכון (מרביתו) מוטלת חובה שלא מוטלת על המיעוט הערבי בישראל באופן גורף- שירות בצבא ושירות לאומי. אמנם חובה זו מהווה גם פריבילגיה מבחינות שונות (דוגמא אחת היא שבמציאות, ״כוח״ פוליטי שווה פחות ללא כוח אמיתי. דוגמא שנייה היא רכישת יכולות מקצועיות ואפשרויות לקידום באזרחות בחלק מהמקרים או אפשרות לקריירה צבאית), אך אין ספק שהיא נוטלת בחובה סיכונים משמעותיים מאוד (ואף סיכון במוות) ולוקחת זמן מהמשרתים. ״מינוסים״ שלא חלים על רוב הערבים. עובדה היא שבמדינות בהן הגיוס לצבא אינו חובה, בדרך כלל צעירים, במיוחד בעלי חלופות, לא ששים להתגייס אליו. יש להדגיש, עקרון ה״מיעוט בתוך מיעוט״ מעניק גמישות רציונלית לעקרון ה״שיוויון״. לדוגמא, עקב המצב הבטחוני והצורך לקיים את ״צבא העם״, כחלק מעקרון ה״מיעוט בתוך מיעוט״, סביר שיהודים שמשרתים יזכו ליתרון משמעותי ולסטטוס משמעותי ביחס ללא משרתים. למשל, מי שלא משרת (בצבא או שירות לאומי)- לקול שלו בכנסת לא תהיה השפעה בנושאים (למשל מדיניים) מסויימים. בנוסף, סביר שערבים שמשרתים יזכו ליתרון ולסטטוס (עקב ההשקעה והסיכון) ביחס ללא משרתים, ואף לזכויות עודפות (כפי שכבר קיים היום באופן מסויים אם כי טען שיפור) ביחס ליהודים המשרתים, שכן היהודים המשרתים נהנים מזכות קבוצתית שלא קיימת אצל אותם משרתים ערבים/דרוזים וכד׳. לערבים למעשה פתוחה הדרך לבחור אם לשרת או לא, ובמידה וישרתו הם זוכים לסטטוס שהוא אף עודף על היהודים המשרתים. בנוסף, לדוגמא, עקב המצב הבטחוני הישראלי והצורך בצבא העם, הגיוני שמי שמשרת ביחידות החוד יזכה ליתרון ולסטטוס משמעותי (כוח פוליטי בנושאים מסויימים ותמיכה כלכלית) ביחס לקיים כיום ביחס לשאר המשרתים בצבא או בשירות הלאומי וכמובן שביחס ללא משרתים (עקב ההשקעה והסיכון). באופן דומה, עקב הזכות הקבוצתית העדיפה של המיעוט היהודי על פני המיעוט הערבי, ניתן לחשוב על דרך ״לצ׳פר״ את המיעוט הערבי בכדי לאזן את המצב סמלית.
למעשה, סיבות היסטוריות ופרקטיות מונעות גיוס מלא של ערבים לצבא שכן רבים לא יהיו מוכנים להלחם באנשים שאותם הם רואים כבני עמם ובנוסף המצב מהווה סיכון גם למדינת ישראל (ריגול והעברת מידע רגיש למשל). כתוצאה, פרקטית, דמוקרטיה שוויונית לחלוטין לא אפשרית בעתיד הקרוב והבינוני הנראה לעין.
אף על היהודים הא-לאומיים וא-דתיים (לדעתי כל בנאדם הוא אינדבידואל בפני עצמו ושיגדיר את עצמו איך שבא לו) שחושבים שכולם חיים בתודעה כוזבת להפנים שהם חלק מקבוצת מיעוט באזור העויין שבו הם חיים. מצב (מיעוט בסביבה עווינת) בו היו היהודים נתונים היסטורית, והתוצאות, כולל אלו שקרו לכאלה שלא ראו את עצמם כיהודים- ידועות (רק שהפעם ליהודים יש אפשרות להגן על עצמם).
https://www.youtube.com/watch?v=vTrr34licGQ
ניתן לשמוע בשיר לעיל ( "Al watan al akbar") ב3:13
מהו השטח שאותו תופסים הערבים כשלהם (ושבאמת היה בעבר שייך לאימפריה ערבית/מוסלמית מאוחדת) וגם לראות זאת בתמונה: מאוקיינוס לאוקיינוס. ניתן גם לראות מה השטח שהערבים המקומיים טוענים שהוא שלהם במלואו: מהים אל הנהר, תופס במסגרת השטח הענק מהאוקיינוס לאוקיינוס.
השטח המוסלמי הכולל (של קבוצות שונות נוספות לא ערביות) בהווה (והשטח הפוטנציאלי שהוא שואף אליו) כמובן גדול אף יותר. האסלאם והערבים (״בני המיעוטים״ בישראל) היוו בעבר איום על אירופה! היהודים היו מיעוט קטנטן ונרדף לעתים קרובות בקרב שניהם.
הישראלים- היהודים הם מארג אתנו-דתי-עדתי-תרבותי מגוון וייחודי, של צאצאי יהודים שהיוו מיעוט שחווה ברוב המקרים יחס עוין ברמות שונות באזורי מגוריהם השונים (ובזמן תקופות רבות לאורך ההיסטוריה). הרוב המוחלט של הישראלים- היהודים נחשבים יהודים מבחינת הדת היהודית למעט אלו שהם אינם צאצאים של אמא יהודיה. הצאצאים של היהודים שאין להם אם יהודיה אמנם לא יהודים מבחינת הדת היהודית, אך הם עשויים להיחשב בעיני עצמם, הסביבה הלא יהודית במדינות שונות (דוגמא בולטת היא גרמניה הנאצית) ואף בידי יהודים אחרים כיהודים מבחינה תרבותית-היסטורית. כמו כן אותם אנשים שייכים בצורה חלקית לאחת מהקבוצות האתניות- היהודיות.
הדת היהודית הסגורה יחסית יצרה ברחבי העולם קבוצות אתניות-יהודיות מובחנות מבחינה אתנית ״פיזית״ ולא רק מבחינה דתית- תרבותית כדוגמת האשכנזים. הקשר הגנטי של קבוצות אתניות-יהודיות אלה לעם ישראל הקדום ואלו לאלו נחקר ונמצא במחלוקת. נראה שאכן יש קשר של רוב הקבוצות אלו לאלו וגם לעם ישראל הקדום. ערעור על הקשר שבין היהודים במדינת ישראל לבין עם ישראל הקדום משמש כטיעון פוליטי כנגד מדינת ישראל בידי אויביה. בנוסף, תהיות לגבי קשר זה אף עולות באופן עצמוני בקרב יהודים במדינת ישראל, במיוחד החילונים, הליברלים והמשכילים יותר, ואף גורמים לספקות לגבי צדקתם אל מול הטענות המקבילות של הערבים. סבורני שאף אם לא היה קשר בין רבים מהיהודים-הישראלים לבין עם ישראל הקדום, מסקנותיי לגבי הסדר היחסים הראוי (״מיעוט בתוך מיעוט״) בין המיעוט היהודי לבין המיעוט הערבי במדינת ישראל לא היו משתנות.
ישנם גורמים (בעיקר אויבי ישראל) שטוענים שהיהודים בישראל עם פשוט אסופה של עדות דתיות כביכול ללא קשר אחת לשניה וללא קשר לאדמה הזאת. לדעתי, עדות דתיות עם קשר עמוק וחזק אחת לשנייה וקשר עמוק וחזק לאדמה הזו תהיה הגדרה טובה יותר. כמו כן, נראה שיש גם קשר גנטי בין קבוצות יהודים עיקריות ובינן לבין היהודים שחיו באדמה זו בעת העתיקה. קבוצת הישראלים-יהודים בהווה היא קבוצה ייחודית. לעניות דעתי מילים כמו לאום/ דת / לאומיות/ עדות/ שבטים וכו׳ לא מתארות את התופעה באופן מדויק. כמו כן, ישנם יהודים ישראלים ויהודים בעולם (וגם היו בעבר) שכופרים בהגדרות שונות ומתנגדים להן לחלוטין ומאמצים רק אחת. למשל שהיהדות היא רק דת או שהציונות היא רק לאומיות.
לכן הגדרה כללית יותר ויותר ״עובדתית״ שיהיו לה פחות מתנגדים היא משהו בסגנון של: הישראלים- היהודים הם מארג אתנו-דתי-עדתי-תרבותי מגוון וייחודי, של צאצאי יהודים.
ישנם כ7 מיליון יהודים בישראל וכ15 מיליון יהודים בעולם. הנתונים בנוגע לערבים הפלסטינים נתונים במחלוקת קשה. אומדן לדוגמא לקבלת תמונה כללית הוא שיש כ3 מיליון ערבים ביהודה ושומרון, כ2 מיליון ערבים בעזה 1.7 מיליון בתוך מדינת ישראל ועוד כ7 מיליון שמגדירים עצמם כפליטים פלסטיניים. בסך הכול ישנם בעולם כ436 מיליון ערבים ומספר המוסלמים בעולם הוא למעלה מ2 מיליארד. ישנן 22 מדינות ערביות וכ 50 מדינות מוסלמיות (מתוך 193 מדינות בעולם) שמשתרעות על שטחים עצומים ואף על אוצרות טבע כבירים. רבות מהן מקיפות את ישראל. קיימות בעולם קבוצות רבות ללא ריבונות שתתן ביטוי לייחודיות שלהן. אין זה נכון לגבי הערבים והמוסלמים- להפך. מלבד בהווה, היהודים הם המיעוט ההיסטורי האולטימטיבי. יהודי אירופה עברו את רצח העם הזוועתי בתולדות האנושות. אף בארצות האסלאם היה רצון לחלק מהגורמים לעשות ליהודים רצח עם. יהודי ארצות האסלאם חיו תחת המוסלמים כד׳ימים. המיעוט היהודי בישראל הצליח למנוע את ההשמדה שלו בידי ערבים ומשטרים ערביים העוינים אותו. כיום, ישראל ייחודית בקריאות לחיסולה. יש להציג מציאות זו למיעוט הערבי בישראל כשמסבירים את הרציונל שמאחורי עקרון ה״מיעוט בתוך מיעוט״. הם לא יהיו מרוצים אבל יבינו ויקבלו את זה הרבה יותר מהשקר שהם נהנים משוויון זכויות מלא (אם כי המצב מאוד קרוב לכך). יש להסביר שהיינו רוצים שוויון זכויות מלא, אבל זה בלתי אפשרי בנסיבות הנוכחיות (עד שלא יקרה שינוי משמעותי באזורנו או בכלל עד שיבוא סלאם על העולם אם יבוא). מצבם סביר כמיעוט לאומי.
ללא מרוצים! ניתן לאפשר שילובים בזהות האזרחית בין מעמד בישראל מעמד בישות (או ישויות, בכל קונסטלציה שהיא) הערבית שלצידנו היום או בעתיד (אולי אף יהיה ניתן לאפשר שילוב כזה עם ישויות שלא גובלות בישראל). כך, יתאפשר להם לקבל גם מעמד זהותי של הקבוצה להם הם שייכים, ושיהווה עבורם גשר לרוב הערבי-מוסלמי העצום באזורנו.
קונסטלציה שכזו, לדוגמא, תצריך פתרון לסוגיית איחוד המשפחות, שמהווה את אחת הדוגמאות העיקריוות לאיום הדמוגרפי כלפי המיעוט היהודי במזרח התיכון. יש למצוא פתרון כלשהו שיאפשר איחוד משפחות כך שזה לא יסכן את המיעוט היהודי במזרח התיכון לטווח הארוך. פיזית ותרבותית. פתרון שכזה באופן מובן לא יפול לפרדיגמה של דמוקרטיה ליברלית אלא לפרדיגמה של ״מיעוט בתוך מיעוט״. על פתרון זה להיות חלק ממכלול שיבטיח את אי סיכון המיעוט היהודי פיזית תרבותית וימנע פגיעה בריבונותו, אף אם תיאורטית הערבים בתוך מדינת ישראל בהווה יהפכו לרוב בעתיד. אולי רק בעתיד הרחוק הסוגיה הדמוגרפית תפסיק להיות בעייתית. אין עתיד זה נראה כרגע לעין.
כלכלה ואיכות חיים זה לא הכל אצל בני אדם. כפי שניתן היה לראות לעיל בתמונות שצירפתי לעיל, מצב כלכלי סביר יחסית ופרספקטיבות טובות לחיים כמו שהיו אצל הסטודנטית לרפואה מאוני׳ תל אביב (למדה באוני׳ באותו זמן בו אני למדתי) לא מנעו ממנה לתמוך בפיגועי התאבדות. מנגד, לא ניתן להתעלם מהעובדה שלמרות שהמצב של ״מיעוט בתוך מיעוט״ הוא מצב לא דמוקרטי לחלוטין, ולמרות שקיימת אפליה לא פורמלית נגד ערבים (למשל הרבה מהם מרגישים שאין להם ״קשרים״ שדרושים בכדי להתקבל לחלק ממקומות העבודה היותר מוצלחים. *כבר היום חלק מזה נעשה, אבל יש לשפר את הריכוז של הנושא, פרסומו והשקיפות שלו- מצב שאפשר לשפר על ידי פרסום באופן גלוי, ובמקום מרוכז אחוז משרות ציבוריות מסויים לערבים, ותנאים שקופים לקבלה, זה לא אפשרי כמובן כי יש הרבה פרמטרים ומשתנים כמו מוסדות לימוד שונים והתאמה אישית של המועמד, אבל בסגנון של כמה שיותר קרוב לאופן שבו מתקבלים לאוניברסיטה, כולל פיקוח על שקיפות שמונעת שחיתות. כמובן שזה לא חייב להיות בדיוק כמו האחוז שלהם באוכלוסיה, ויש להתחשב גם בחיילים בכלל וקרביים בפרט למשל, יהודים ולא יהודים, במסגרת האחוזים וכד׳), ואף התעלמות פורמלית בסמל המדינה, על שטרות כסף, בפרסומות, חדשות וכד׳, מצבם הכלכלי/ חינוכי/ בריאותי טוב יחסית. על אחת כמה וכמה ביחס למדינות האזור. כמו כן, ללא מדינת ישראל סביר שמצבם בתחומים הנ״ל היה גרוע יותר ואולי אף הרבה הרבה יותר גרוע. בנוסף, לעתים הערבים בישראל זוכים לאפליה מתקנת. בנוסף, לעתים חלקם ״זוכים״ לכל מיני ״הקלות לא פורמליות. בעבירות בנייה למשל (כי ״מפחדים״ להתעסק איתם או יודעים שידרשו משאבים רבים הרבה יותר ביחס לאכיפה כנגד יהודים/ קייימים ישראלים שמתייחסים אליהם כמיעוט ילידי מופלה שאפשר ״לוותר״ לו). עובדה היא שהערבים בישראל מתנגדים לעסקאות של ״חילופי שטחים״ כולל כאלה שמרגישים פגועים מהסטטוס שלהם במדינת ישראל ואף כולל ערבים שמתנגדים לקיומה של מדינת ישראל. מצבם בממוצע טוב (ובמקרים רבים די משמעותית) מזה של הערבים שגובלים במדינת ישראל. כמו כן, למרות שיש הרבה מה לשפר ביחס למיעוט הערבי, סבורני שאם מסתכלים על הסיכונים שהמיעוט הערבי והמיעוט היהודי במדינת ישראל עומדים בפניהם, למעשה מצבו של המיעוט היהודי רעוע יותר ביחס למיעוט הערבי.
אל מי מהערבים שלא מוכן למצב של ״מיעוט בתוך מיעוט״, מצב שמכבד את המיעוט הערבי באופן מקסימלי (כפי שיוסבר בהמשך, מצב זה יצריך שינוי ושיפור משמעותי, ואף קשה לעיכול לרבים בקרב המיעוט היהודי, בייצוג הסמלי של המיעוט הערבי, למשל בסמל המדינה, בשטרות במהדורות החדשות וכד׳) מבלי לסכן את המיעוט היהודי, במיוחד כאלה שתומכים בהתלהבות ברצח ילדות ובפצצות אנושיות, תופעות שרווחות ביותר ואף בגלוי ברשתות החברתיות גם בקרב רבים מהמשכילים שבערביי ישראל- יש להתייחס כאויב על כל המשתמע מכך. (בעוד שבהווה, בעשור השלישי של המאה ה21, אצל היהודים, ואף אצל עמים רבים אחרים שנמצאים בסכסוך, תופעות כאלה של תמיכה נלהבת בפעולות שכאלה, או המקבילות להן מבחינת הזוועה, מוגבלת בדרך כלל לתחתית החבית של החברה. בנוסף, בקרב הפחות משכילים, בעיקר ממזרח ירושלים והשטחים, באזורים שפחות חוששים בהם מהרשויות הישראליות, ניפנוף בכמות אינסופית של נשקים נפוצה מאוד ברשתות החברתיות. למעשה זה לא נדיר שכל מני נערים מצטלמים עם סטוקים של נשקים. לכן, לא מדובר במשאלות לב ופוסטים בפייסבוק גרידא. מדובר בכוונות שביטויין במציאות ייתכן. אעשה בהמשך סרטון שיסכם ויתן דוגמאות להמון דוגמאות כאלה כי רבים בציבור הישראלי לא מכירים את התופעות הללו.) מי מהיהודים שלא מוכן להתייחסות שכזו נמצא במקום שגוי בגלובוס. העוולה שבסיכון המיעוט האולטימטיבי היהודי, גדולה מהעוולה שנעשית למיעוט הערבי בעת שהמיעוט היהודי מגן על עצמו (אגב, לפי נסיוני, בדרך כלל היהודים שרגישים לעוולה שנגרמת למיעוט הערבי יותר מלעוולה שנגרמת למיעוט היהודי הם אנשים בעלי יכולות שלגביהם המילים ״אין לי ארץ אחרת״ לא מהוות מציאות חד משמעית). כתוצאה, לדעתי, מכיוון שקיומו של המיעוט היהודי במזרח התיכון הוא עובדה קיימת, אף על אנשים אשר מתנגדים לציונות ולהקמת מדינת ישראל לתמוך בעקרון של ״מיעוט בתוך מיעוט״. לדעתי, אף בעבר, למרות שהציונות גרמה לעוול לערבים, צדקת היהודים גברה על צדקת הערבים. מנגד, נעשו טעויות ועוולות רבות בעבר ובהווה ביחס לערבים (אמנם גם הערבים עשו טעויות רבות, אך אין זה פוטר את היהודים). יחס (טעון שיפור עצום) זה כלפי הערבים בעבר ובהווה, גורם לחלק מהיהודים לרגשות אשם קשים. במיוחד על רקע העובדה שהיהודים בעצמם סבלו היסטורית מיחס עוין כמיעוט. לכן, הרגישות של יהודים רבים לעוול שנגרם לערבים כמיעוט בקרבם גבוהה מאוד. זה נכון במיוחד אצל החלק היותר משכיל בקרב הישראלים. קיימת תופעה של יהודים (בדרך כלל פריבילגים ובעלי יכולת ניידות מעשית או פוטנציאלית בעולם הרחב) שמצחצחים את המצפון שלהם ודואגים בעיקר לעוול שנגרם למיעוט הערבי ופחות לעוול שנגרם למיעוט היהודי (אף תוך סיכון האינטרסים של המיעוט היהודי). זה הכי קל. אותם אנשים גם בדרך כלל דואגים לזכויות של כל מיעוט אפשרי בעולם, אך שמים פחות דגש על זכויות המיעוט היהודי במזרח התיכון שהוא גם בין המיעוטים הנרדפים ביותר היסטורית. למרות שבדרך כלל כוונותיהם מגיעות ממקום של תמימות, לדעתי, מי שלא יכול לשים קו אדום שלא לסכן את האינטרסים של המיעוט היהודי בעת שהוא מקדם את האינטרסים של המיעוט הערבי (ואכן יש מקום לשיפור רציני ביחס למיעוט הערבי בישראל), וזאת אף אם הוא לא מסכים עם חלק או רוב הישראלים או אף מתעבם- שלא יעסוק בפעילות פוליטית בכלל או שיבדוק עם עצמו האם הוא נמצא במקום הנכון בעולם עבורו.
בהמשך לעיל, אפרט מהם לדעתי הגורמים העיקריים להתערערות צדקת הדרך אצל חלק מהיהודים בישראל. גורמים שיש לחשוב על המענה להם.
ראשית ארצה לציין שרוב מוחלט של היהודים במדינת ישראל יסכימו שאם התנועה הציונית הייתה מצליחה ליצור בזמן פתרון ליהודים סביר שהשואה הייתה מתרחשת בהיקף נמוך משמעותית ואולי אף נמנעת כלל. כמו כן, הבחירה בארץ ישראל הייתה ההגיונית יותר לתנועה יהודית שכזו. בנוסף, ללא מדינת ישראל חלק מיהודי ארצות האסלאם היו עלולים לזכות לגורל עגום לפי מצב המיעוטים במדינות אלו (ובמצבים היותר קיצוניים למה שדעאש עולל למיעוטים בקרבו למשל). כמו כן, אני חושב שרוב מוחלט של היהודים במדינת ישראל יסכימו שאף אם ישראל לא מושלמת ואף גרמה לעוולות בעבר, זה לא מצדיק להגיש את הצוואר לשחיטה ושיש לעשות את המקסימום בכדי להגן על חיינו. לעניות דעתי, כולל תגובות לא פרופורציונאלית בעליל. כמו כן, לדעתי, למי שמתנגד לכך פשוט אין זכות קיום במקום הזה.
הגורמים להתערערות צדקת הדרך (חלקם כבר צויין):
דמוקרטיה ליברלית מלאה ושוויון מלא לא אפשריים בתנאים הנוכחיים, וזה קשה להפנמה לאנשים שמתייחסים לנושאים אלה באופן לא פרגמטי כמו אל ציווי דתי מוחלט.
מתחים פנימיים בין היהודים שהיגו ממקומות שונים בעולם, מתחים בין דת וחילוניות, מתח בין התרבות היהודית על גווניה השונים לבין תרבות המערב. הציונות החילונית שהגיעה ממקום מערבי, ערערה על היהדות החרדית ה״קלאסית״ ומצד שני שחררה כוחות יהודיים דתיים ״משיחיים״. כמו כן היא כשלעצמה, גם בצורתה החילונית מערבית, מחילה אלמנט דתי ומשיחי כלשהו. יש לציין כי אצל היהודים מארצות האסלאם מתחים והבדלים אלו נמוכים יותר.
המציאות שבכדי לחיות פה על ישראל היה להלחם בעבר, כיום ובעתיד, עם שכניה בתוכה ומסביבה. חלק מהישראלים שמושפעים מכל מני תיאוריות פוסט מודרניסטיות ופוסט קולוניאליסטיות תופסים את מי שהם נלחמים נגדו כ״ילידים״ בעוד שהם סוג של ״קולוניאליסטיים״. טענה שמאחוריה אמת מסויימת. מנגד כפי שצויין בכתוב, היהדות נוצרה כאן, היהודים חיו כאן באופן רציף, האסלאם פלש לשטח זה ורבים מהערבים הפלסטינים לא נמצאים כאן יותר מכמה מאות ואף הרבה פחות מכך. בנוסף, לפחות חצי (לא מדוייק עקב נישואי תערובת) מהיהודים הם בכלל מארצות האסלאם ואצלהם לכן בדרך כלל אין בכלל רגשות אשם כאלה.
המציאות שבשביל לקיים ריבונות יש להיות מוכנים לקונפליקטים ול״ריאל פוליטיק״. היהודים בגלויות השונות היו חסרים בדרך כלל מסורת הדרושה לקיומה של ריבונות. חלקם, אחרי זמן קצר יחסית של ריבונות ״התעייפו״ ממציאות זו שיש אחרים בעולם שכבר רגילים אליה ומכילים מסורת שלה מזה אלפים רצופים.
תיאוריות של אינדבידואליזם ופוסט מודרניזם שכל הזמן מנסות לפרק מסגרות קיימות, רק לראות את הפגמים שבהן ולעשות מהפכות במקום לראות כיצד משמרים את הקיים ומנסים לשפר את הקיים בקצב פרגמטי בהתאם לגבולות הקיימים במציאות ולא בהתאם לתיאוריות מנותקות.
סיבה נוספת לדעתי היא אי הכרה טובה מספיק ואי לימוד טובים מספיק של ההיסטוריה היהודית במהלך אלפי שנים שהובילה להולדת הציונות. אף אי הכרה טובה מספיק של ההיסטוריה של ישראל המודרנית היא סיבה נוספת. כולל נקודות מבט מרכזיות שונות על התהליכים והאירועים המרכזיים. אי הכרה של נקודות מבט שונות עלולה להוביל ל״שבירה״ מסויימת בעת שנתקלים בהן. כמו כן, אי הכרה טובה מספיק של החברות והאנשים הסובבים את ישראל, והמעורבות של אלמנט דתי בקונפליקט איתם מקשים על אנשים בעלי גישה מערבית. יש להכיר יותר בגלוי בשיח באלמנט הדתי של הקונפליקט, בחוסר ההתאמה של מדינה יהודית/ציונות עם רובו של האסלאם, והניגוד שבין מדינה יהודית ציונית חילונית דמוקרטית לבין היהדות, ובכלל בין קיומה של מדינת ישראל לדמוקרטיה מערבית מלאה ולליברליזם מלא. יש לחנך להכיר בכך שהסתירות קיימות ושיש לחיות איתם.החיים לא תמיד מסתדרים כמו פאזל, ואם לא נצליח לחיות עם הסתירות הללו על ידי הכרה בהן והתמודדות איתן באופן סביר ומאוזן, זה יגמר באסון.
קיים קושי בהגדרה ובהבנה של מיהו יהודי/ישראלי/ציוני. דת? לאום? לאומיות? עדות? התייחסתי לכך בהרחבה כבר לעיל שלדעתי ההגדרות הללו לא מספקות שכן יש בין היהודים עצמם שמתנגדים לכולם חוץ מאחת. מסקנתי היתה שהיהודים הישראלים הם חלק קבוצה מגוונת וייחודית שדרושה לה הגדרה ייחודית, כזו שיתנגדו לה כמה שפחות יהודים ישראלים מכל קצוות הקשת. משהו בסגנון של: הישראלים- היהודים הם מארג אתנו-דתי-עדתי-תרבותי מגוון וייחודי של צאצאי יהודים.
סיבה נוספת היא אלטרנטיבות למחייה ברחבי העולם שהופך לכפר קטן וגלובלי עבור חלק מסויים מהאנשים.
אי גיוס חרדים, הטבות לא מספקות (ניתוב משאבים כלכליים+ אף כוח פוליטי רב יותר בנושאים מסויימים) למשרתים בצה״ל בכלל וביחידות החוד הקרביות בפרט. חוסר מספק בתרומה של הערבים בישראל שמתפתחים דמוגרפית היא סיבה נוספת.
כשלמיעוט היהודי תעוגן באופן הצהרתי, פומבי (כלפי המיעוט הערבי בישראל, וכלפי העולם בכלל) ומנומק, הברירה היחידה בהווה שהיא להגן על עצמו כמיעוט במזרח התיכון על ידי עקרון בסגנון ה״מיעוט בתוך מיעוט״ הלא דמוקרטי (אך הקרוב מאוד לדמוקרטיה מבחינה מעשית ועקרון שקרוב מאוד מבחינה מעשית ל ״מדינה יהודית ודמוקרטית״. עקרון שלמעשה נותן את כל הזכויות האישיות למיעוט הערבי מלבד זכות קבוצתית שווה לזו של המיעוט היהודי), עקרון שיבטיח ליהודים ריבונות, ואת התנאים שנחוצים להם בכדי להגן על עצמם, גם במקרה תיאורטי שהם יהפכו למיעוט מספרי (ואז זה יהיה כבר מצב של מיעוט בתוך רוב מוחלט) - הפחד שהוא חווה יופחת ויוקל עליו לתת את הייצוג הראוי והיחס ההולם למיעוט הערבי. לדעתי, יחס הולם למיעוט הערבי כחלק מעקרון ה״מיעוט בתוך מיעוט״, צריך לכלול למשל ייצוג ערבי על שטר ישראלי, ייצוג הולם בסמל המדינה, בהמנון (התקווה מתארת טוב ונכון את תקוותם של היהודים, אך ניתן גם לשלב את תקוותם של המיעוטים בישראל ובכלל תקוות אוניברסליות), בפאנלים במהדורות החדשות ובתוכניות האירוח וכד׳. המכשול העיקרי הוא הקושי של המיעוט היהודי להודות כלפי פנים אך בעיקר כלפי חוץ במציאות האי דמוקרטית (אך הקרובה מאוד לדמוקרטיה מבחינה מעשית) בישראל. יש להתגבר על קושי זה ולהודות במציאות כפי שהיא. היחסים בעולם בין מדינות מבוססי אינטרסים. לא צריכה להיות שום סיבה (למעט שנאת יהודים עתיקה ואז השונאים יכולים לקפוץ) שמעמד ישראל יפגע משמעותית אם המשטר שלה לא יוגדר כדמוקרטיה (אך כקרוב מאוד אליו מבחינה מעשית), אלא בעזרת הגדרה כדוגמת ״מיעוט בתוך מיעוט״ שתהיה מנומקת, מבוססת מציאות והגיונית. אף אם מדינת ישראל תפגע בעקבות הגדרה שכזו, הסיכון בהמשך המצב הקיים לטווח ארוך (עקב השנאה שהוא מייצר אצל הערבים, ורגשות האשם שהוא מייצר אצל ה״האליטה היהודית״, ועקב הסיכון הדמוגרפי והבטחוני שהוא משית על היהודים) חמור יותר.
אי הודאה במצב לא דמוקרטי זה (אך הקרוב מאוד מעשית לדמוקרטיה, ול״מדינה יהודית ודמוקרטית״), נוסף לחוסר הייצוג הסמלי של הערבים במדינת ישראל (המנון, סמל המדינה, שטרות כסף, פאנלים בחדשות המרכזיות וכד׳ כפי שכבר הוסבר) גורמת למתח בין שתי קבוצות המיעוטים, רגשות אשם קשים בקרב היהודים (בעיקר בקרב החלק ה״משכיל״ יותר) ולשנאה של ערבים רבים את מדינת ישראל (הגורם העיקרי למצב זה הן אצל היהודים והן אצל הערבים, היא בעיקר העובדה שרבים מהערבים חיו ברציפות בשטח מדינת ישראל בין אם זמן קצר מאוד בחלק מהמקרים או בין אם זמן ארוך מאוד בחלק אחר, לפני רוב היהודים). ערבים רבים, שמתנגדים למציאות העכשווית, במידה והיו מקבלים את היחס הראוי ואת הייצוג הסמלי הראוי להם, ומצבם היה מוסבר כראוי (מיעוט בתוך מיעוט), אולי לא היו מרוצים מכך, אבל מבינים את הרציונל. אני רוצה גם להזהיר כאן, מנסיון והיכרות אישית, שערבים רבים שחיים בישראל, במיוחד המשכילים והמשפיעים שביניהם (לדוגמא פוליטיקאים, פעילים פוליטיים, עיתונאים וכד׳), שלא מסכימים למצב העכשווי (אך שיגלו הבנה בלית ברירה לעקרון מעוגן המציאות וההגיון של ״מיעוט בתוך מיעוט״ או דומה לו, שיכול להוות תשובה מעוגנת במציאות וההגיון למסמכי החזון הערביים למשל) עשויים לגבות מישראל מחירים כבדים במידה והמצב הנוכחי יימשך ולא תעוגן המציאות של ״מיעוט בתוך מיעוט״ או עקרון דומה לו. המשך המצב הנוכחי אף עשוי להשפיע על המוטיבציה של מיעוטים שונים (או חלקים מתוכם, אף אם קטנים) שתומכים כרגע בישראל, כדוגמת הדרוזים, הנוצרים, הבדואים והערבים המוסלמים הלא בדואים להמשיך לתמוך בישראל (על ידי תמיכה פוליטית מקומית ובינלאומית או שירות בצה״ל למשל).
חלק מהערבים בישראל, במיוחד המשכילים והמשפיעים שבהם (אולי אפילו הרוב) לא מוכנים ולא יהיו מוכנים בשום אופן לקבל את קיומה של ישראל ומכירים בה כעובדה זמנית. אליהם כאמור יש להתייחס כאויב על כל המשתמע מכך בכדי לא לסכן את המיעוט היהודי. מנגד, סבורני שעקב שליטת המערב והגלובליזציה, עם הזמן, התנגדות זו תיחלש משמעותית (וכבר היום יוצא לי לפגוש ערבים רבים שהם ״מערביים״ לחלוטין מבחינת המנטליות, או כאלה שהם לא מערביים אך שמוכנים באמת ובתמים לקבל את היהודים פה), אף אם בטווח הקצר תתכן עלייה של האסלאם או לאומנות ערבית. למשל, היום ניתן לשמוע בהפגנות באוניברסיטאות הישראליות סטודנטים צועקים ״בואו נדבר בכנות, לא רוצים לראות כאן ציונים״ ״מהרצליה עד ירושלים זו הסוגיה״ ״נאבק בחרב ובכוח ונלמד אותם לקח״ ״ברוח ובדם נפדה את פלסטין״ . בתור סטודנט אף פרסמתי פליירים שמציגים סטודנטים שתומכים בגלוי במרצחים כמו יחיא עיאש וסמיר קונטר ברשתות החברתיות, כולל סטודנטית לרפואה (מאוני׳ תל אביב) שתמכה בפיגועי התאבדות (יחד עם עוד סטודנטים ״ישראלים״ לרפואה שלומדים בחו״ל). גם בעת חלוקת הפליירים סטודנטים ניגשו אליי ואמרו לי שגם הם תומכים ביחיא עיאש תוך כדי קללות. אלו רק דוגמאות יחידות מתוך רבות (ניתן למצוא בנקל המון דוגמאות כאלה בשיטוט ברשתות החברתיות). תופעות שכאלה נפוצות אף בקרב המשכילים ביותר מערביי ישראל, בעלי מקצועות יוקרתיים ועמדות בכירות (בעוד שאצל היהודים, ובכלל בקרב רוב העולם היום, כולל בקרב קבוצות מסוכסכות, תמיכה נלהבת ברצח ילדות, ניתן אולי למצוא רק בתחתית של התחתית של החבית). בנוסף, ברשתות החברתיות, אצל קבוצות סטודנטים ערביות ״ישראליות״, לעתים קרובות, מדינת ישראל לא קיימת על המפה בכלל, רק פלסטין. כמו כן, ראיתי רבים מחברי הכנסת הערבים שרים באוניברסיטת תל אביב יחד עם סטודנטים רבים את השיר ״מאווטיני״ (״מולדתי״). בין מילותיו:
״הנוער לא יתייאש, מטרתם היא עצמאותך או שהם מעדיפים למות״. ״נשתה מהמוות ולא נהיה לאויבנו כעבדים״ ״תראי אותך בהתנוססותך, מנצחת מעל אוייביך, מולדתי!״. זאת תוך כדי עמידה בדום מתוח כשחלקם מניחים יד מכווצת באגרוף על הלב. אמנם השיר משמש גם כהמנון של עיראק ופופולרי בעולם הערבי אך כאן ברור כי הכוונה היא כלפינו.
נכון לעכשיו, בני אדם מתחלקים לקבוצות על בסיסים שונים. זאת המציאות. בין אם היא מוחצנת באופן שהוא לדעתי מוגזם על ידי מילים וחוקים כמו למשל ״חוק הלאום״ (חוק שלדעתי מטרתו העיקרית הייתה לעגן את מעמדו של המיעוט היהודי במזרח התיכון באופן דומה לזה שהסברתי במאמר ולא לפגוע בערבים/ דרוזים ושאר המיעוטים. אין ספק שניסוחו של החוק פגע ברגשותיהם של הערבים/ דרוזים ושאר המיעוטים ושחלקם אף משרתים בצה״ל. לדעתי, יש להשתמש בהסבר בסגנון של זה שמופיע במאמר ובניסוחים ומושגים כדוגמת ״מיעוט בתוך מיעוט״ ולא ב״חוק הלאום״ ולתת ייצוג סמלי למיעוטים בישראל שחסר כיום. מושג כדוגמת ״מיעוט בתוך מיעוט״ אף סותר ומתנגש במידת מה עם חוקים ועקרונות נוספים, ואף עם חלק ממגילת העצמאות. מנגד, לעניות דעתי, הוא גמיש ומותאם יותר למציאות העכשווית מהחלקים איתם הוא מתנגש. בנוסף, לדעתי, ניתן בנקל, עם טיפה גמישות, יצירתיות, פתיחות ראש ואופטימיות להתאים למושג ״מיעוט בתוך מיעוט״ את העקרונות והחוקים שמתנגשים איתו במידת מה, פעילות המערכת המשפטית ואת פעילות המערכת הפוליטית) ובין אם היא מהווה מציאות נסתרת יותר. תנסו לשכנע אזרחי מדינות עשירות בנפט ובמשאבי טבע לשתף אתכם באוצרותיהם למשל. בנוסף, אף אם מדינת ישראל תוגדר כמדינת ״כל אזרחיה״ זה לא שפתאום אחוז הנישואים בין יהודים לערבים יעלה באופן דרסטי או שתרבותם של כל אחת מהקבוצות תשתנה. לא ניתן לנהל מדיניות של מדינה על פי משאלות לב. בני אדם יחידים בעלי משאבים יכולים להתנהל באופן קוסמופוליטי במציאות הקיימת כיום. לא כך מדינה. על אחת כמה וכמה מדינת ישראל. ניסיון לכפות על מדינת ישראל משאלות לב ושינויים מהירים עשוי לגרום לה להראות פחות כמו ״גן עדן קוסמופוליטי״ שבו נשאר רק לחקור את החלל, ויותר כמדינת עולם שלישי. זאת במיוחד על רקע העובדה, שבין רוב אזרחיה לבין מיעוט אזרחיה ולבין העמים שמסביב קיימים הבדלים אתניים, תרבותיים, דתיים והבדלי שפה. ברחבי העולם, במציאות ולא בעולם הפנטזיות האוטופיסטי, קבוצות אנשים מסוכסכות אחת עם השנייה רק על חלק מההבדלים הללו ושקיימים בעוצמות חלשות משקיימות באזורנו. באזורנו המצב חמור יותר, שכן בנוסף להבדלים הבסיסיים הללו, קיים יחס בעייתי לעתים קרובות של האסלאם (במציאות, כוח בעל השפעה חזקה במזרח התיכון) כלפי היהדות והיהודים, בהווה וגם היסטורית עוד מתחילת האסלאם. בנוסף, ארץ שנכבשה על ידי המוסלמים, כמו ארץ ישראל היא מבחינתם דאר-אל-אסלאם ומוסלמית לתמיד. יתר על כן, במקום זה הערבים ניצחו את הצלבנים (נכון להיום, מנהיגים כמו צלאח- א- דין מהווים דוגמא ומופת בחינוך ילדים באזורנו) ולכן אדמה זו מסלמת עבורם את המאבק לא רק כנגד הציונות, אלא כנגד הנצרות/המערב בכלל. מקום זה אף מסמל עבורם את המאבק נגד זרים באופן כללי שכן המוסלמים נצחו ועצרו את המונגולים בקרב עין ג׳אלות. כמו כן, היחס של היהדות להר הבית גורם להתנגשות עם האסלאם. בנוסף, מרכיבים בתרבות הערבית ללא קשר לאסלאם, כמו דגש משמעותי על נושא הנקמה (ולענייננו, נקמה על העוול שהציונות גרמה לערבים לשיטתם) מונעים פיוס. בנוסף, מצבם של המיעוטים בכלל (כדוגמת היהודים) במזרח התיכון בכי רע. כתוצאה, אולי רק בעתיד הרחוק עקרון כמו ״מדינת כל אזרחיה״ יהיה אפשרי. נכון להיום מצב זה בלתי אפשרי לחלוטין. בנוסף, אני סבור שלמיעוט היהודי, בין הנרדפים ביותר היסטורית, מגיעה ריבונות משלו באופן שלא שונה מזה של קבוצות ומדינות אחרות בעולם. כמו כן, אני סבור שרוב מוחלט של המיעוט היהודי במזרח התיכון נכון להווה לא מעונין ב״מדינת כל אזרחיה״ הן מפני שהוא רוצה לשמור על תרבותו/זהותו המגוונת והייחודית (כולל החילונים) והן מפני הפחד מסכנה פיזית ושיש לכבד רצון זה. יתר על כן, לדעתי הכרזה על ״מדינת כל אזרחיה״ לא תשנה את העובדה שאצל אנשים קיימות זהויות שלא ישתנו פשוט כי כפו עליהן הכרזה מלמעלה. בנוסף, ״מדינת כל אזרחיה״ אמיתית בעצם תמוסס את הייחודיות והריבונות של אחת מקבוצות המיעוט ההיסטוריות שנרדפו ביותר- היהודים (ושמהווה קבוצת מיעוט במזרח התיכון בהווה), בעוד שלקבוצה הלאומית-דתית-תרבותית השנייה- הערבים המוסלמים בעיקר, יישארו הרבה מדינות שנותנות ביטוי לייחודיות שלהם.
בנוסף, גם ביחסים עם שכנינו שהם לא מהמיעוט הערבי בישראל אסור לשכוח שאנחנו המיעוט ה״מיעוטי״ יותר ובאופן משמעותי.
בנוסף, יש לעשות פעולות שיפחיתו עד כמה שניתן את להבות הסכסוך. למשל, יש לחוקק חוק של מאסר מינימום משמעותי לרומזים בכל באופן לפגיעה באל אקצה ובכיפת הסלע, ואף חוק ברור ומפורש לשמירה עליהם שעצם קיומו יפורסם בקרב העולם הערבי והמוסלמי (ובכלל מסגד אל אקצה וכיפת הסלע מופיעים לעתים קרובות אצל מוסלמים ממרוקו ועד אפגניסטן ומלזיה בתמונות ברשתות החברתיות, ורבים מהם לא מבינים שיש חופש פולחן למוסלמים 24/7 וליהודים ולתיירים זה מוגבל ושהוואקף נמצא גם כן על ההר. צריך למצוא דרך לפרסם את זה, ובכלל ספציפית בנוגע לשני המבנים האלה שגם ככה יהודים ותיירים לא יכולים להכנס אליהם, יש לדעתי למצוא פתרון, כך שהמוסלמים ירגישו באמת שזה בשליטה של העולם המוסלמי, אפילו אם ליהודים תשאר זכות בשאר הר הבית/ ירושלים בכללי מסיבות היסטוריות/פוליטיות/בטחוניות). דוגמא נוספת היא מאסר מינימום משמעותי/גירוש למסיתים לרצח ולמניפי דגלי אויב באופן מובהק כשל חמאס וחיזב א תחריר על הר הבית. בנוסף, מאסר מינימום משמעותי למי שקורא לפגיעה בקבוצה כלשהי באופן גורף. אם יהודי או ערבי יגיש תלונה עם הוכחה לכך שאדם צעק קריאות גורפות כמו ״מוות לערבים״ או ״חייבר חייבר יא יאהוד״ אותו אדם יהיה חייב לקבל מאסר מינימום משמעותי. פעולות דוגמת אלה ונוספות יפחיתו את העוינות בין הקבוצות ואף יצילו חיים.
לסיכום, לדוגמא, אף על יהודים שחושבים שמילים כמו ״עליה״ פחות ואף לא רלוונטיות היום (את חוק השבות ניתן לדעתי להבין כזכות של מיעוט תרבותי באזורו הגיאוגרפי ובעולם בכלל, אם כי על היהודים הישראלים לקחת בחשבון שכנראה גלי העלייה הגדולים נפסקו, או שיפסקו בנקודה מסויימת. לכן, עליהם לנסות לארגן את יחסיהם עם שכניהם הערבים שמוכנים לכך על יסוד פרגמטי), או שחושבים שהגבלות על איחוד משפחות של פלסטינים הן גזעניות (גם במקרים דוגמת זה ניתן לחפש פתרונות ביניים במסגרת העיקרון של ״מיעוט בתוך מיעוט״) - אסור לשכוח שהם מהווים את אחד מהמיעוטים האולטימטיביים בהיסטוריה ובהווה (שזקוק להגנה על קיומו הפיזי והתרבותי. הגנה שבה מעורבת הדמוגרפיה באופן מכריע, כפי שיש להודות בגלוי, וזאת לפחות בעתיד הנראה לעין). דוגמא נוספת, מה יקרה אם הערבים יהפכו לרוב? ראשית, זהו חשש לא סביר. שנית, גם אז, יש לנהוג לפי העקרון של ״מיעוט בתוך מיעוט״.
החלק שלעיל מטפל נותן תשובה אפשרית לטענות של ערבים על חוסר בשוויון, חוסר בדמוקרטיה וגזענות (טענות שחלקן נכונות במלואן או בחלקן במקרים רבים).
טענות עיקריות נוספות של הערבים שבגללן הם טוענים לחוסר הלגיטימיות המוחלט של ישראל הן: אי הכרה בקשר ההיסטורי של התנועה הציונית לארץ הזאת. בנוסף, אפיון של הציונות ומדינת ישראל כ- קולוניאליזם ואימפריאליזם.
מנסיון בוויכוחים, שוב ושוב, ההצגה של פסוקים מהקוראן ומהברית החדשה שמכירים בקשר של יהודים לארץ זו מערערת את נפשם של הערבים שטוענים את הטענות לעיל. כמו כן תורמים פסוקים מהתנ״ך ותפילות מהתרבות היהודית.
הקוראן:
5:21 ״משה: בני עמי, היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם אלוקים״.
10:93 ״אחר כך הושבנו את בני ישראל בטח בארצם והענקנו להם מכל טוב״.
17:104 ״אחרי פרעה אמרנו לבני ישראל, שבו בארץ וכאשר תתקיים ההבטחה לאחרית הימים, נקבץ פזוריכם״.
New testament:
Matthew, chapter 2 (1-2)
After Jesus was born in Bethlehem in Judea, during the time of King Herod, Magi from the east came to Jerusalem 2 and asked, “Where is the one who has been born king of the Jews? We saw his star when it rose and have come to worship him.”
זו תשובה טובה לטענה שישו היה פלסטיני שגם מתעדת את הקשר של היהודים לארץ הזאת.
Matthew, chapter 2 (20)
“Get up, take the child and his mother and go to the land of Israel"
עוזרת גם הצגת העובדה שהמקור של השם האסלאמי לירושלים- בית אל מוקדס, הוא מעברית- בית המקדש.
בנוסף, למשל סטודנטים ערבים רבים לא יודעים שהמילים הללו נכללות בטקס החתונה היהודית:
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי,
שמהוות חלק מתהלים קל״ז (על נהרות בבל).
הציונים הרבים של ציון וירושלים בתנ״ך שמדגימים את הקשר של היהודים אליהם, מגילת איכה למשל, משאירים רושם על ערבים משכילים כשהם לומדים עליהם (לראשונה פעמים רבות).
החלטות בינלאומיות של האו״ם והצהרות בלפור למיניהן, אולי מועילות כטענות עיקריות לשכנוע אנשים מהמערב. מנגד, כשמדובר בשיחה עם ערבים ההשפעה של טענות כאלה מהווה רק כלי עזר.
טיעונים שכאלה מספרי הקודש מציגים תיעוד לקשר ההיסטורי של היהודים לישראל וירושלים.
עקב קשר שכזה, הופך להיות ברור מדוע היהודים הנרדפים בחרו דווקא באדמה הזו בכדי להקים מחדש את ביתם הלאומי (אסור גם לשכוח שהייתה נוכחות די רציפה אם כי דלילה לעתים של יהודים לאורך כל ההיסטוריה. עובדה שמהווה כלי עזר להתמודדות עם הטענה של אימפריאליזם וקולוניאליזם). אף למי שלא מאמין בשום דת ושואף לעולם גלובלי, צריך להיות ברור שהיהודים הם מיעוט תרבותי שיש לו קשר עמוק לאדמה זו.
עם העוול שנגרם לערבים עקב הקמת בית לאומי זה התמודדתי בחלק העיקרי והראשון של הכתוב.
כמו כן, ההוכחה לכך שהציונות (שהתחילה במאה ה19) צדקה היא כמובן השואה שהתרחשה במהלך מלחמת העולם השנייה (אף אם יחסה של הציונות לערבים במקום זה היה שגוי במקרים רבים בעבר ואף היום. יחס שדורש תיקון ושיפור, אך ללא סיכון המיעוט היהודי הקיים, באופן דומה לזה שהצגתי בתחילת הכתוב בחלק העיקרי). אם הציונות הייתה מצליחה לממש את מטרותיה מוקדם יותר, הרי שהשואה, רצח העם המזוויע ביותר בהיסטוריה, היה יכול להמנע.
שאר הפתרונות האפשריים שעמדו בפני היהודים כמו קומוניזם/בונד/התבוללות/הגירה (פתרון שהוא לא פתרון קבוצתי, אף שיהודים רבים בחרו בו. פתרון שתלוי ברצונם של אחרים ולא של היהודים עצמם. פתרון שלא היה אפשרי מנקודה מסויימת כמעט כלל לרוב היהודים שלא הצליחו להנצל מהשואה) לא הצליחו להציל את היהודים מהשואה.
אמנם ניתן לומר שלתנועה הציונית היו מאפיינים קולוניאליים מסויימים, אך בניגוד להרבה תנועות קולוניאליות אחרות, יהודים חיו באופן די רציף במהלך ההיסטוריה במקום שבו התנועה הציונית בחרה לממש את עצמה. כמו כן, במהלך ההיסטוריה, יהודים רבים שגרו במקומות אחרים אף הגיעו לארץ זו בכדי להקבר בה (או עם עפר מארץ זו במקום מושבם).
כמו כן, ליהודים לא הייתה ״מדינת אם״ כמו שהייתה לאנגלים בהודו למשל. בנוסף, היהודים לא ניסו לשדוד ארץ זו. להפך, הם השקיעו כסף ומשאבים בפיתוח ארץ זו.
כמו כן, אולי לבריטים למשל, היו אינטרסים אימפריאליסטים בכך שיהודים יהיו במקום הזה. מנגד, לקבוצת היהודים שהגיעה לכאן לא היו אינטרסים כאלה.
בנוסף, בעת דיון, יש להפנות לחיפוש הגבולות של העם הפלסטיני והמדינה הפלסטינית בזמן האימפריה העותמאנית או האימפריות המוסלמיות שקדמו לה. כמובן שלא מדובר באנשים מומצאים. מדובר במארג אתנו-דתי- תרבותי, שרבים ממנו נמצאו בגבולות מדינת ישראל באופן רציף רק זמן קצר קודם להופעת התנועה הציונית, וזאת ניתן לראות לפי שמות החמולות הערביות שמציינים את המקום ממנו באו. חלקם הגיעו בזמן המנדט הבריטי, ורבים מהם הם צאצאי האזור מכל התקופות כמו הכיבוש הערבי של ארץ זו, הצלבנים ואף היהודים הקדמונים ושאר העמים והקבוצות שחיו כאן.
יחד עם זאת, אין ספק שלמארג אתנו-דתי-תרבותי זה (הפלסטינים), יש קשר ישיר, אתני, דתי, תרבותי ולשוני לעולם הערבי והמוסלמי (הרחב והמגוון כשלעצמו אך שמהווה את הרוב במזרח התיכון). כשמדובר בערבים סונים מהלבנט (סוריה, ירדן, לבנון) ההבדלים ההיסטוריים דקים יחסית (אף הדיאלקט הערבי שבו הם מדברים די זהה) ומבוססים יותר על שוני מקומי (שוני חמולתי למשל או ערבים בישראל שעברו ישראליזציה). ערבים סונים הם הרוב במזרח התיכון ובאופן היסטורי דיכאו קבוצות אחרות שהיוו מיעוט.
לכן, לדעתי, לא מדוייק לומר שמדובר ביחסים בין שני עמים. לדעתי, מדוייק יותר יהיה לומר שמדובר ביחסים בין המארג האתנו-דתי היהודי המגוון והייחודי שמהווה קבוצת מיעוט במזרח התיכון, לבין המארג האתנו-דתי-תרבותי הייחודי והמגוון הפלסטיני (בין אם ערביי ישראל, ערביי פלסטין, או הפליטים הפלסטינים) שמהווה חלק מהרוב הערבי הסוני במזרח התיכון.
כתוצאה, המיעוט היהודי, יכול כחלק מעקרון ה״מיעוט בתוך מיעוט״ לקיים בנפרד הסכמים עם חלקים שונים מהמארג האתנו-דתי-תרבותי הייחודי והמגוון הפלסטיני שמהווה חלק מהרוב במזרח התיכון.
כמו כן, אסור לשכוח שהיום לרוב היהודים מהמיעוט היהודי בישראל יש שורשים (באופן מלא או חלקי) מיהודים יוצאי מדינות האסלאם שחיו במקומותיהם עוד מלפני הולדת האסלאם. מדובר על קבוצה שהיא חלק מהאזור באופן בלתי ניתן לערעור כלל וכלל. אנשים שהתערו בישראל (גם הם אבדו את רכושם), לעומת הפליטים הפלסטינים שמנוצלים באופן ציני כנשק כנגד ישראל, על ידי בני קבוצת הרוב במזרח התיכון לה הם שייכים. היהודים יוצאי ארצות האסלאם הגיעו לישראל גם עקב דחף יהודי/ציוני אך גם בעקבות יחס גרוע (ואף רצחני לעתים, אם כי לא כמו באירופה) כלפי רבים מהם לאורך תקופות רבות בהיסטוריה של המזרח התיכון ובסמוך לקום מדינת ישראל. כשרואים מה קורה בהווה (ואף היסטורית) למיעוטים במזרח התיכון, אף במדינות שבהן הם היוו רוב, כמו הנוצרים בלבנון למשל, ניתן להסיק שלא מדובר בבעיה שרלוונטית ספציפית ליהודים ולא בבעיה שנגרמה באופן בלעדי עקב הציונות.
בנוסף, ניתן לומר שבתיאוריה אם הפליטים הפלסטינים לא היו מסכנים את המיעוט היהודי במזרח התיכון מבחינה פיזית ותרבותית, לא הייתה שום בעיה למדינת ישראל ולמיעוט היהודי שיחזרו. בגלל שאין זה המצב, יש למצוא פתרון לפליטים במסגרת המציאות שהיהודים הם המיעוט מבין הקבוצות. לכן, אין לסכן מיעוט זה כפי שדורשים ״מסמכי החזון הערביים״ למשל.
כאן למשל הקבוצה של הסטודנטים בכל פלסטין ההיסטורית (חברים בה גם סטודנטים מישראל וגם משטחי הרשות) לכאורה מארגנת כנס
שתי משתתפות עיקריות בכנס הן סטודנטיות למשפטים לשעבר (עורכות דין בהווה) מאוני׳ תל אביב שאותן ראיתי אישית, הדיל בפינה הימנית התחתונה של המסך, והסטודנטית בפינה השמאלית העליונה.
כאן הם מזמינים להפגנה נגד הסכמי השלום של האמירויות עם ישראל. באופן כללי, בשום מקום לא ניתן לראות שהם בעד שלום עם ישראל. נראה שהם בעד אי הכרה מוחלטת במדינת ישראל על כל השטח עד להשמדתה הסופית והמוחלטת.
ישנם סטודנטים שנמצאים בכל מיני קבוצות של דו קיום וכו׳ שתומכים בזה באמת, וגם כאלה שמפרסמים פוסטים בעד שלום באופן פרטי ואני באופן אישי מכיר כאלה. יצא לי גם לשרת בצבא עם ערבים בדואים מוסלמים, נוצרים וצ׳רקסים. יחד עם זאת, אני לא חושב שיש איזושהי קבוצה מאורגנת של סטודנטים ערבים (כולל ערבים מישראל) שמכירה בכלל בזכות של ישראל להתקיים. אני לפחות לא נתקלתי בתופעה כזאת. אם נתקלתם תרשמו בתגובות. לפעמים מחשש לפגוע בערבים (בגלל הסטיגמה) שתומכים בשלום/ היו רוצים להגיע לאיזשהו הסדר אפילו אם הם שונאים את ישראל -לא מעלים את הבעיות האלה שמסכנות את החיים שלנו, מה שמקשה על ריסוק התופעות האלה בכל מחיר. כל עוד מדגישים שלא מכלילים את כולם באופן גורף זה מספיק (אפילו אם למרות זאת נוצרת סטיגמה שבעקיפין פוגעת בכולם. ערך החיים קודם, כמו כן, יש לדעתי לעשות שינויים משמעותיים ביחס לייצוג הולם לערבים בישראל בסמל,המנון, מהדוררות חדשות, שטרות כפי שפורט לעיל) אותם אנשים גם מכירים את הבעיה באופן אישי יותר טוב מהיהודים. לדוגמא, שירתתי עם בדואי מוסלמי, שאחרי מבצע צוק איתן לא יצא כמה חודשים מהבסיס מחשש שירצחו אותו ביישוב שלו לאחר איומים שהוא קיבל.
כאן ניתן לראות דיבייט של סטודנטים מאוניברסיטת ביר זית, בין סטודנטים מתא החמאס לבין סטודנטים מתא הפת״ח עם קהל צופים ענק של סטודנטים. שני הצדדים מתחרים ביניהם מי הצד
עוד דוגמא להזמנה לאירוע שבו הם מדגישים שהם בעלי הבית.
״נאבק בחרב ובכוח ונלמד אותם לקח״ ״נעשה להם בית ספר באמצעות אינתיפאדה״ ״מהרצליה עד ירושלים זו הסוגיה״ ״ברוח ובדם נפדה אותך פלסטין״
הגיגים מפי ראש התוכנית הבינלאומית במדע המדינה ותקשורת פוליטית. פרופ׳ אמל ג׳מאל. מתוך:
"בשנים האחרונות נוצר ספק בארץ לגבי החירויות הבסיסיות ביותר. ההנחה היא שיש מציאות חדשה ומולה דרושה פעולה חדשה", אמר בפתח הכינוס פרופ' אמל ג'מאל, ראש אעלאם ומרצה באוניברסיטת תל אביב. "יש תהליך של נורמליזציה של מתקפה על ארגוני זכויות אדם. זה לא היה חלק מהמציאות שלנו בעבר, והעובדה שיש קרימינליזציה של ארגונים ופעילים היא דבר חריג ומסוכן. אמנם לא הגענו למציאות שבה אי אפשר לדבר בכלל, אבל צריך לפעול לפני שנגיע לשם. זה יוצר צורך דחוף בהתגברות על מחלוקות שיש בינינו – ואכן יש בינינו מחלוקות – למען שמירה על אורח חיים פלורליסטי".``
״אמנם לא הגענו למציאות שבה אי אפשר לדבר בכלל״. בנוגע לישראל בכלל הוא צודק. אבל מה בנוגע לכנסים בהם הוא משתתף?
פרופ׳ אילנה שוהמי שהשתתפה בכנס מזהירה מפני סתימת פיות.
"קבוצת הפרופסורים והמרצים מזהירה מפני העלאת מפלס שנאת הערבים וסתימת הפיות, ובכלל זה באקדמיה: נשיאי אוניברסיטאות איימו על סטודנטים ומרצים בשל הבעת דעה "חריגה", ומיילים אקדמיים גינו מרצים שפויים וקראו לנתק את אספקת החשמל והמים לעזה.
הדיון יתקיים ביום רביעי, 26 בנובמבר, בשעה 18:00, בחדר 106 בבניין רוזנברג. על גילוי הדעת המזמין למפגש חתומים גדעון פרוידנטל, מנחם לורברבאום, עובדיה עזרא, משה שוקד, חווה יבלונקה, צבי טאובר, אבישי ארליך, אפרים דוידי, אילנה שוהמי, משה צוקרמן, ישי רוזן-צבי, רון מרגולין, אבנר בן עמוס, שלמה זנד וענת בילצקי." קישור:
ד״ר דורין לוסטיג קוראת להגן על חופש הביטוי. יש לציין לטובה שהד״ר הייתה היחידה מכל האולם שהייתה מאוד משועשעת מכל הסיטואציה במהלך התרחשותה ואף חייכה, אולי בהודאה מסויימת בהזיה שהלכה פה.
Comments
Post a Comment